זמן פנאי ממושך המוקדש לישיבה והקשר לתמותה ממחלות ספציפיות בעוקבת משתתפים אמריקאית גדולה

בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות, זמן-פנאי המוקדש לישיבה גדל באופן משמעותי במשך מספר מועט של עשורים שעברו. יתר על כן, עם העלייה בגיל, יורדת הפעילות הגופנית, בו בזמן שההתנהגות היושבנית[1] עולה, וכן עולה הסיכון  למחלות כרוניות. מספר מחקרים הצביעו על כך שישיבה ממושכת קשורה בתמותה כוללת, סוכרת מסוג 2, מחלות קרדיו-ווסקולריות ומספר סוגי סרטן. כמו כן, קיימות ראיות, כי זמן ישיבה מהווה גורם סיכון הנבדל מפעילות גופנית לא מספקת.

מחקר עוקבה אמריקאי גדול בקרב גברים ונשים, שהתפרסם ב-American Journal of Epidemiology, בדק את הקשר בין זמן ישיבה לבין הסיכון לתמותה ממחלות ספציפיות. המחקר השתמש בנתוני מחקר American Cancer Society’s Cancer Prevention Study (CPS)-II Nutrition Cohort של כ-184,000 משתתפים. CPS-II Nutrition Cohort הינו תת-קבוצה של משתתפי CPS-II Mortality Cohort. הוצאו מניתוח הנתונים משתתפים שדיווחו בעת הגיוס על היסטוריה אישית של סרטן, התקף לב, נפחת (emphysema) או מחלת ריאות, וכן משתתפים שהיה חסר להם זמן ישיבה או פעילות גופנית של שעות הפנאי, כאלה שהיו להם נתונים קיצוניים של BMI (נמוכים וגבוהים) וכאלה שהיו חסרים להם נתונים על מצב עישון. נותרו לניתוח הנתונים כ-127,600 משתתפים.

זמן בילוי בישיבה הוערך באמצעות השאלה: "במשך השנה האחרונה ביום ממוצע (ללא התחשבות בזמן שבילית בעבודה), כמה שעות ביום בילית בישיבה (צפייה בטלויזיה, קריאה וכו')?". התשובות האפשריות היו: 0, פחות מ-3 שעות; 5-3 שעות; 8-6 שעות; למעלה מ-8 שעות ליום. זמן הישיבה סווג לְ-:  0 עד פחות מ-3 שעות, 5-3 שעות ו-6 שעות ומעלה.

מידע לגבי פעילות גופנית מתונה עד מאומצת הוערך באמצעות השאלה: "בשנה האחרונה ביום ממוצע (ללא התחשבות בזמן שבילית בעבודה),  כמה זמן בממוצע לשבוע הקדשת לפעילויות הבאות: הליכה, ריצה/ג'וגינג, שחיה, טניס או פינג-פונג, רכיבה על אופניים/רכיבה על אופני כושר, התעמלות אירובית/ התעמלות לעיצוב הגוף וריקוד?". התשובות האפשריות עבור כל פעילות היו: 0, 3-1, 6-4, או 7 שעות ומעלה לשבוע. שווה ערך מטבולי[2] (metabolic equivalent – MET) חושב עבור כל משתתף. שווי הערך המטבוליים (METS) הבאים הוקצו לפעילויות הבאות: הליכה, 3.5; ריצה/ג'וגינג ושחיה, 7.0; טניס או פינג-פונג, 6.0; רכיבה על אופניים/רכיבה על אופני כושר, 4.0; התעמלות אירובית/ התעמלות לעיצוב הגוף, 4.5 וריקוד, 3.5.

התוצא הסופי העיקרי היה מוות מסיבה כלשהי שנה לאחר הגיוס למחקר ועד 31 בדצמבר 2014. פטירות של כל משתתפי העוקבה זוהו על ידי קישור דו-שנתי לאינדקס הלאומי של תמותה. הסיבות למוות סווגו על פי הסיווג הבינלאומי של מחלות. המחלות הספציפיות שנבדקו: סרטן, מחלות קרדיו-ווסקולריות (במשולב ובאופן נפרד מחלת לב כלילית, שבץ מוחי ומחלות אחרות במחזור הדם), סוכרת, מחלות תזונתיות/מטבוליות אחרות, מחלת כליה, מחלות דרכי שתן-אברי המין (genitourinary) אחרות, תאונות והתאבדויות, מחלת ריאות חסימתית כרונית, דלקת ריאות ושפעת, דלקת ברקמת הריאה על רקע שאיפת (aspiration) נוזלים/מוצקים, מחלות נשימה אחרות, מחלת כבד, כיב פפטי ומחלות דרכי עיכול אחרות, מחלות זיהומיות, שיטיון/הפרעות נפשיות, מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר, הפרעות במערכת העצבים והפרעות במערכת שריר-שלד (musculoskeletal). פטירות מסיבות אחרות קובצו ל'סיבות לא מוגדרות' או 'כל הסיכות האחרות'.

ממצאים

במשך מעקב של כ-2,300,000 שנות-אדם[3] (משך חציוני של כ-20 שנה) נצפו כ-49,000 מקרי מוות. הסיבה הנפוצה ביותר למוות הייתה מחלות קרדיו-ווסקולריות (16,083 פטירות), לאחריהן סרטן (14,550  פטירות), שיטיון/הפרעות נפשיות (2,406 פטירות), מחלת האלצהיימר (2,248 פטירות), מחלת ריאות חסימתית כרונית (1,642 פטירות), תאונות (1,339 פטירות), מחלת פרקינסון (1,153 פטירות), כיב פפטי ומחלות דרכי עיכול אחרות (1,148 פטירות) ודלקת ריאות/שפעת (1,034 פטירות). משתתפים שבילו את מרבית שעות הפנאי בישיבה היו מבוגרים יותר, והיו בדרך כלל בפנסיה או לא מועסקים. בנוסף, המשתתפים היושבניים ביותר בדרך כלל עישנו אי-פעם, או סבלו מיותר מחלות [סוכרת, יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה) או יתר שומנים בדם (dyslipidemia)], ולעיתים רחוקות יותר דבקו בהנחיות התזונתיות של החברה האמריקאית לסרטן.

קשרים בין משך ישיבה בשעות הפנאי לבין הסיכון לתמותה

לאחר תקנון למשתנים מבלבלים[4] (גיל, מגדר, גזע, השכלה, מצב תעסוקה, צריכת אלכוהול, מצב משפחתי, מצב עישון, מספר מחלות, ניקוד תזונתי על פי החברה האמריקאית לסרטן, שימוש באספירין, BMI ופעילות גופנית מתונה עד נמרצת של שעות הפנאי), נמצאו קשרים מובהקים בין ישיבה במשך 6 שעות ומעלה ביום לבין סיכון לתמותה מוקדמת ממספר מחלות/מצבים.

בהשוואה לישיבה במשך פחות מ-3 שעות ליום:

  1. הסיכון לתמותה מכל הסיבות ומכלל מחלות קרדיו-ווסקולריות היה גבוה ב-19%.
  2. הסיכון לתמותה מסרטן היה גבוה ב-11%, כשבנשים הקשר חזק יותר (הסיכון גבוה יותר ב-20% לעומת 6% בגברים) .
  3. הסיכון לתמותה ממחלת לב כלילית היה גבוה ב-26%.
  4. הסיכון לתמותה משבץ מוחי היה גבוה ב-15%.
  5. הסיכון לתמותה מסוכרת היה גבוה ב-31%.
  6. הסיכון לתמותה ממחלת כליות היה גבוה ב-43%, כשבנשים הקשר חזק יותר (הסיכון גבוה יותר ב-97% לעומת 18% בגברים).
  7. הסיכון לתמותה מהתאבדות היה גבוה ב-66%.
  8. הסיכון לתמותה ממחלת ריאות חסימתית כרונית היה גבוה ב-38%.
  9. הסיכון לתמותה מדלקת ברקמת הריאה על רקע שאיפת (aspiration) נוזלים/מוצקים היה גבוה ב-41%.
  10. הסיכון לתמותה ממחלת כבד היה גבוה ב-80%.
  11. הסיכון לתמותה מכיב פפטי ומחלות דרכי עיכול אחרות היה גבוה ב-31%.
  12. הסיכון לתמותה ממחלת פרקינסון היה גבוה ב-37%.
  13. הסיכון לתמותה מהפרעות במערכת העצבים היה גבוה ב-54%.
  14. הסיכון לתמותה מהפרעות במערכת שריר-שלד היה גבוה ב-58%.
  15. הסיכון לתמותה ממחלות לא מזוהות היה גבוה ב-49%.

מסקנות החוקרים

הממצאים מצביעים על כך שקיים קשר בין זמן ישיבה ממושך בשעות הפנאי לבין הסיכון לתמותה מכל הסיבות ותמותה מ-14 מתוך 22 הסיבות למוות, וזאת באופן בלתי תלוי בפעילות גופנית מתונה עד נמרצת. לא נמצא הבדל בסיכון לתמותה בין גברים לנשים, פרט לתמותה מסרטן וממחלת כליות, בהן הסיכון גבוה יותר בקרב נשים. במציאות הקיימת במדינות המערביות, בה ישנה עלייה בזמן הישיבה בשעות הפנאי, הדו"ח הזה מרחיב את הבנת שורת ההשפעות הבריאותיות השליליות הקשורות בישיבה ממושכת, ושוב מדגיש את חשיבות ההתנהגות היושבנית, בנוסף לפעילות הגופנית, כהתנהגות בריאותית הניתנת לשינוי במאמץ לשפר את בריאות הציבור.

__________________

[1]התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות בזמן ערות המאופיינת בהוצאת אנרגיה של  1.5 METsאו פחות בישיבה או בשכיבה.

[2]שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של MET אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה.

[3]שנות-אדם – זהו סכום של סך כל הזמן הנתרם על ידי כל משתתפי המחקר. משתתף נחשב לתורם זמן-אדם (במחקר הזה שנים) כל אימת שאינו חולה ולכן מצוי בסיכון לפתח את המחלה אשר את הופעתה מעוניינים לחקור. שנות-אדם מחושבות על ידי הכפלת מספר המשתתפים במחקר במספר השנים שכל אחד מהם תרם.

[4]משתנים מבלבלים (ערפלנים) – גורמים חיצוניים הקשורים באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).

 

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.