השפעות הרכב הדיאטה על הוצאת אנרגיה (קלוריות) בזמן שמירה על הישגי אובדן משקל

השפעות הרכב הדיאטה על הוצאת אנרגיה (קלוריות) בזמן שמירה על הישגי אובדן משקל

כל אחד יכול לרדת במשקל לאחר מספר חודשים, אבל רוב האנשים מתקשים בשמירה לאורך זמן על הישגי אובדן משקל משמעותיים קלינית. אחד ההסברים לכך הוא שהמוטיבציה לשמור על משטר דיאטה מגביל יורדת עם הזמן. הסבר נוסף הוא שאובדן משקל גורם להסתגלות ביולוגית – במיוחד ירידה בהוצאת אנרגיה והגברת תחושת הרעב, המעודדת עליה במשקל (ראה כתבה 'מחזורים של תנודות במשקל (דיאטות יו-יו) – האם יש להן השפעה שלילית על הבריאות?'). כיון שמסלולים מטבוליים נבדלים בנצילות האנרגטית, הרכב הדיאטה עשוי להשפיע באופן ישיר על הוצאת אנרגיה בשל הבדלים ברכיבי תזונה עיקריים (פחמימות, שומנים וחלבון) ובאופן אינדיבידואלי באמצעות תגובה הורמונלית אינדיבידואלית לדיאטה המווסתת את המסלולים המטבוליים.

קיימת השערה, כי לדיאטות שמטרתן לְמַתֵן את העליה ברמות הגלוקוז (סוכר) בדם, במיוחד דיאטות בעלות אינדקס (מדד) גליקמי1 נמוך (דיאטות המדגישות את מקור הפחמימות) ודיאטות דלות פחמימות (דיאטות המדגישות הגבלת צריכת פחמימות) יש יתרון מטבולי. מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך משחררים אנרגיה לאט, וכתוצאה חלה ירידה בתחושת הרעב וצריכת המזון. צריכה לאורך זמן של דיאטה בעלת עומס גליקמי נמוך עשויה למתן את הירידה בהוצאת האנרגיה במנוחה (Resting energy expenditure – REE) המתרחשת בזמן הירידה במשקל, ומהווה את אחד הגורמים לעלייה במשקל לאחר הפסקת דיאטת רזון.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם



מחקר שנערך בהיקף אוכלסייה קטן, ואשר התפרסם בביטאון אגוד הרופאים האמריקאים, JAMA, בחן את השפעתן של שלוש דיאטות (דיאטה דלת שומן, דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך ודיאטה דלה מאד בפחמימות) על הוצאת האנרגיה, הורמונים ומרכיבי התסמונת המטבולית. תסמונת מטבולית מוגדרת על ידי נוכחות של שלושה מתוך חמישה גורמי הסיכון: מטבוליים (השמנה בטנית, יתר שומנים בדם, רמות נמוכות של HDL-כולסטרול, יתר לחץ דם ורמות גבוהות של גלוקוז.

בשלב ראשון כל המשתתפים (גברים ונשים בני 40-25 בעלי BMI 27 ומעלה) קבלו דיאטה לירידה של 12.5% בממוצע במשקל והוראות לגבי צריכת אנרגיה שתייצב את משקלם ברמה שהושגה. הרכב הגוף של המשתתפים נמדד לפני ואחרי הירידה במשקל. המשתתפים חולקו באקראי לשלוש דיאטות שוות קלוריות: 1. דלת שומן (20% שומן, 60% פחמימות ו-20% חלבון); 2. דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך; 3. דיאטה דלה מאד בפחמימות (10% פחמימות, 60% שומן ו-30% חלבון)  – למשך ארבעה שבועות. כל משתתף צרך באופן אקראי את כל אחת משלושת הדיאטות תוך שמירה על משקל יציב.

הבדיקות הבאות נערכו בתחילת המחקר, ובסיום כל דיאטה: הוצאת אנרגיה במנוחה, הורמונים (לפטין, ההורמון 2TSH, ההורמון T33 (ששמו triiodothyronine) וקורטיזולחופשי בשתן), רגישות לאינסולין, סך כולסטרול, HDL-כולסטרול, שומנים (טריגליצרידים), רמת חומר המעכב שפעול פּלַסְמינוֹגֶן (במערכת קרישת דם), חלבון ריאקטיבי C (המכונה – CRP) ולחץ דם. כמו כן, הוערכו דירוגי המשתתפים לגבי תחושת רעב ולגבי רווחתם (well-being).

ממצאים עיקריים
  1. הירידה בהוצאת האנרגיה במנוחה (מהמצב הבסיסי של שמירה על משקל יציב) הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלת שומן (מ-1,781 קילוקלוריות ליום ל-1,576 קילוקלוריות, לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – ל-1,614 קילוקלוריות ודיאטה דלה מאד בפחמימות – ל-1,643 קילוקלוריות, הירידה הקטנה ביותר).
  2. הירידה בסך הוצאת אנרגיה (Total energy expenditure – TEE) הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלת שומן (מ-3235 קילוקלוריות ליום ל-2,767 קילוקלוריות, לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – ל-2,926 קילוקלוריות ודיאטה דלה מאד בפחמימות – ל-3,013 קילוקלוריות, הירידה הקטנה ביותר).
  3. הזמן המוקדש לסך פעילות גופנית והזמן המוקדש ליום לפעילות מתונה עד פעילות בעצימות גבוהה לא נבדלו בשלוש קבוצות הדיאטה.
  4. הירידה ברמות הלֶפּטין בסרום הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלה מאד בפחמימות (מ-29.9 ננוגרם למיליליטר ל-11.2 לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – ל-12.7 ודיאטה דלת שומן – ל-14.9, הירידה הקטנה ביותר).
  5. העליה ברמות הקורטיזול בשתן הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלה מאד בפחמימות (מ-58 מיקרוגרם ליום ל-71 לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – ל-60 ודיאטה דלת שומן בה חלה ירידה ברמות הקורטיזול ל-50 מיקרוגרם ליום).
  6. העליה ברמות ה-TSH בסרום הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלת שומן (מ-1.15 מיקרו יחידות בינלאומיות למיליליטר ל-1.27 לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – 1.22 ודיאטה דלה בפחמימות בה חלה ירידה ברמות ה-TSH ל-1.11).
  7. הירידה ברמות ה-T3 בסרום הייתה הגדולה ביותר בדיאטה דלה מאד בפחמימות (מ-137 ננוגרם לדציליטר ל-108 לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – ל-123 ודיאטה דלת שומן – ל-121).
  8. HDL– כולסטרול עלה מ-46 ל-48 מיליגרם לדציליטר בדיאטה דלה מאד בפחמימות וירד בדיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך ובדיאטה דלת שומן ל-45 ול-40, בהתאמה.
  9. הירידה הגדולה ביותר בשומנים הייתה בדיאטה דלה מאד בפחמימות (מ-116 מיליגרם לדציליטר ל-66 לעומת דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך – 87 ודיאטה דלת שומן – 107).
  10. הירידות בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ברמת חומר המעכב שפעול פלסמינוגן וברמות חלבון ריאקטיבי C לא נבדלו בין שלוש הדיאטות.
  11. דירוגי המשתתפים את תחושת הרעב ורווחתם לא נבדלו בין שלוש הדיאטות.

מסקנות

הממצאים קוראים תיגר על הרעיון שמנקודת מבט מטבולית קלוריה היא קלוריה. אין זה אומר, כמובן, שמספר הקלוריות אינו חשוב, אבל צריך להתחשב גם באיכות אותן הקלוריות, כפי שמדגיש החוקר הראשי, לוּדויג. בזמן השמירה על הישגי אובדן משקל, דיאטות שונות יכולות להשפיע באופן שונה על המטבוליזם ועל מרכיבי התסמונת המטבולית. שלושת הדיאטות הביאו לירידה בהוצאת האנרגיה, המהווה גורם מנבא לעליה במשקל. בהזנה שוות קלוריות, הוצאת האנרגיה במנוחה הייתה גבוהה יותר ב-67 קילוקלוריות בדיאטה דלה מאד בפחמימות בהשוואה לדיאטה דלת שומן וב-300 קילוקלוריות בסך הוצאת האנרגיה (ערך המתאים לאנרגיה המבוזבזת בשעה אחת של פעילות גופנית מתונה). בדיאטה דלת שומן הייתה הירידה הגדולה ביותר בהוצאת אנרגיה והחמרה במרכיבי התסמונת המטבולית. לדיאטה דלה מאד בפחמימות ההשפעות המיטיבות ביותר על מספר מרכיבים של התסמונת המטבולית, אך בדיאטה זו זוהו שתי השפעות מזיקות: 1. רמות הקורטיזול בשתן, שהינו מדד הורמונלי לעקה (stress), היו הגבוהים ביותר בדיאטה זו. רמות גבוהות יותר של קורטיזול עלולות לעודד הצטברות שומן ותנגודת לאינסולין ולהגדיל את הסיכון למחלות לב וכלי הדם; 2. חלבון ריאקטיבי C, שהינו מדד לדלקת, גם כן נטה להיות גבוה יותר, אם כי לא באופן מובהק, בדיאטה זו. הדיאטה המועדפת, אם כן, היא דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, גם כן, בגלל שהיא פחות מגבילה.


אינדקס (מדד גליקמי) – מערכת דירוג לפחמימות על פי השפעתם על עליית רמות הגלוקוז בדם כשעתיים לאחר הארוחה בהשוואה להשפעת גלוקוז (מדד גליקמי 100). מדד גליקמי גבוה גורם לעלייה חדה ברמות הגלוקוז בדם.

2 TSH – thyroid stimulating hormone – הורמון המגרה את בלוטת התריס להפריש את הורמון התירוקסין (T4).

T33 (ששמו triiodothyronine) – ההורמון הפעיל של בלוטת התריס.

4 קורטיזול – הורמון סטרואידי המכונה הורמון הסטרס.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם



כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם




צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם