דפוסי פעילות גופנית ותמותה: ה'לוחם של סופי השבוע' ופרצי פעילות

דפוסי פעילות גופנית ותמותה: ה'לוחם של סופי השבוע' ופרצי פעילות

למרות שישנה הסכמה כללית (consensus) לגבי היתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית, קיימת מחלוקת לגבי מהי הדרך הטובה ביותר לצבור פעילות גופנית והאם לדפוסים שונים של פעילות גופנית יתרונות דומים. ההנחיות האמריקאיות ממליצות על 150 דקות לפחות של פעילות בעצימה מתונה עד נמרצת (moderate to vigorous intensity physical activity – MVPA) לשבוע המבוצעת בפרצי MVPA (MVPA bouts) במשך 10 דקות לפחות. הנחיות אחרות ממליצות על פעילות המבוצעת 2-1 פעמים בשבוע או במרבית מימי השבוע, אך אף אחת מההנחיות אינה מספקת המלצה לגבי כיצד לצבור פעילות גופנית. כמו כן, לא ברור האם יש יתרונות דומים למי שמבצע את מרבית הפעילות הגופנית במספר קטן של ימים ולא כמויות קטנות יותר של פעילות כל יום, דפוס המכונה לפעמים 'לוחם של סוף השבוע' (‘weekend warrior’). שאלה הגיונית שנשאלת היא האם לגבי אותה כמות של פעילות גופנית עדיף לעסוק בפעילות במספר פעמים בשבוע גדול יותר במשכי זמן קצרים יותר או במספר פעמים קטן יותר במשכי זמן ארוכים יותר.

מד-תאוצה (accelerometer) מודד באופן אובייקטיבי פעילות באופן רצוף בזמן אמת, כשהוא תופס את כל הפעילות במשך היום ולא רק פעילות של שעות הפנאי. הפעילות במכשיר מתבטאת ביחידות לדקה (counts per minute). מחקר אחד דיווח שנצפו שיעורי ירידה בתמותה דומים ללא תלות בכמות הפעילות הגופנית בפרצי הפעילות.

מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, שהתפרסם ב-Medicine and Science in Sports and Exercise, בדק את הקשר בין דפוסי פעילות גופנית שנמדדה באמצעות מד-תאוצה לבין תמותה. המשתתפים נשלפו מתוך סקר לאומי אמריקאי של בריאות ותזונה (National Health and Nutrition Examination Survey – NHANES). נשלפו משתתפים בגילאי 40 ומעלה שנה, אשר ענדו מד-תאוצה בשנים 2004-2003 וכאלה שענדו בשנים 2006-2005. לאחר הוצאת משתתפים שמד-התאוצה שלהם לא היה מכויל, כאלה שהיו להם נתוני פעילות לגבי פחות מ-6 ימים בהם ענדו את מד-התאוצה, וכאלה שאבדו למעקב אחר תמותה ב-2013, נותרו במדגם כ-3,440 משתתפים.

המשתתפים נתבקשו לענוד את מד-התאוצה על המותן הימנית במשך 7 ימים בזמן שעות העֵרות (waking hours). לאחר שבוע מדידה, חושבה כמות הפעילות הגופנית בעצימות מתונה עד נמרצת לשבוע. MPVA הוגדר ככל דקה בה מד התאוצה רשם 1952 ומעלה של ספירות (counts), כאשר ספירה היא סכום מדידת העצימות של האצה לאורך זמן. החוקרים העריכו כיצד ה-MVPA הושג במשך השבוע. הקטגוריות של MVPA התבססו על ההמלצה השבועית של 150 דקות של MVPA לשבוע, אבל ללא כל הגבלה של משך פרץ הפעילות (bout) המינימלי. בכל קטגוריה של MVPA [פחות מ-37.5 דקות לשבוע – לא פעיל; 37.5 דקות לשבוע עד פחות מ-150 דקות לשבוע – לא מספיק פעיל (insufficiently active); 150דקות ומעלה – מספיק פעיל (sufficiently active)], נבדקו שני דפוסי פעילות גופנית, 'לוחמי סוף שבוע' אשר צברו 50% ומעלה מהפעילות הגופנית שלהם רק ב-2-1 ימים בשבוע, ו'פעילים באופן סדיר' (‘regularly active’), אשר פרשו את הפעילות הגופנית לאורך כל השבוע. חלוקה זו יצרה 5 פרופילים של פעילות גופנית: (1) קבוצה לא פעילה (פחות מ-37.5 דקות של MVPA בשבוע; (2) קבוצה פעילה באופן סדיר אבל לא מספיק (37.5 דקות עד פחות מ-150 בשבוע); (3) 'לוחם סוף השבוע' עם פעילות גופנית לא מספקת (37.5 דקות עד פחות מ-150 בשבוע); (4) קבוצה פעילה באופן סדיר אשר עמדה בהנחיות (150 דקות ומעלה בשבוע); (5) 'לוחם סוף השבוע' אשר עמד בהנחיות (150 דקות ומעלה בשבוע). ההנחיות האמריקאיות ממליצות על פעילות במשך 10 דקות רצופות לפחות כל פעם. במחקר זה גם פעילות MVPA במשך דקה אחת או שתיים פחות מ-10 דקות נלקחה בחשבון. חושבו 3 מאפיינים של פרצי פעילות: (1) מספר פרצי פעילות בשבוע; (2) משך ממוצע של פרץ פעילות; (3) משך פרץ פעילות מקסימלי.

בראיון פנים-אל-פנים נאספו פרטים לגבי גיל, מגדר, גזע, השכלה, מצב עישון, שימוש באלכוהול, אינדקס אכילה בריאה (Healthy Eating Index), BMI, אבחון סוכרת על ידי רופא (דיווח-עצמי), תפקוד גופני ומגבלות (limitations). מעקב אחר תמותה נערך באמצעות קישור לאינדקס פטירות לאומי עד ל-31 בדצמבר 2013. לא נלקחו בחשבון פטירות במשך 24 החודשים הראשונים למעקב, כדי למזער הטיה בגלל אי-פעילות של משתתפים בגלל מחלה.

ממצאים

הגיל הממוצע של המשתתפים היה כ-57 שנה. הם ענדו את מד-התאוצה במשך 6140 דקות או 14.6 שעות לערך ביום.  על פי ניתוח פרופיל הפעילות, 36.6% מהמשתתפים היו לא פעילים, 32.3% היו 'לוחמי סוף השבוע' ו-31.1% היו פעילים באופן סדיר. בהשוואה למשתתפים פעילים באופן סדיר וללוחמי סוף השבוע, משתתפים לא פעילים נטו להיות מבוגרים יותר, ממין נקבה, פחות משכילים, פחות להשתמש באלכוהול, היו בעלי סיכוי רב יותר להיות חולים בסוכרת וסיכוי רב יותר להיות בעלי קשיי הליכה או קשיי טיפוס במדרגות. לוחמי סוף השבוע  ופעילים באופן סדיר נראו די דומים במונחים של מרבית מאפייני פרצי פעילות, מלבד העובדה שפעילים באופן סדיר עסקו בכ-50% יותר MVPA מאשר לוחמי סוף השבוע.

בתקופת המעקב בין 2003 לבין 2013 (כ-77 חודשים) אירעו 394 מקרי מוות.

קשרים בין פעילות גופנית לבין תמותה

לאחר תקנון לגיל, מגדר, גזע, השכלה, מצב עישון, שימוש באלכוהול ואינדקס אכילה בריאה:

  1. בהשוואה למשתתפים לא פעילים, לוחמי סוף השבוע ומשתתפים פעילים באופן סדיר, הן פעילים לא מספיק והן אלה הפעילים מספיק, חוו ירידה של 60%-69% בתמותה.
  2. במשתתפים הפעילים באופן סדיר ובלוחמי סוף השבוע על פי ההנחיות (150 דקות ומעלה בשבוע) נצפתה ירידה ב-60% וב-69%, בהתאמה, בתמותה.
  3. במשתתפים פעילים באופן סדיר ובלוחמי סוף השבוע, אך לא מספיק (37.5 דקות עד פחות מ-150 דקות לשבוע) נצפתה ירידה ב-68% וב-67%, בהתאמה, בתמותה.
  4. תקנון נוסף ל-BMI, סוכרת או תפקוד גופני לא שינה באופן ממשי את הקשר בין פרופיל הפעילות הגופנית לבין תמותה.
  5. עליה של פרץ אחד (10 דקות) של MVPA לשבוע בכל המשתתפים הייתה קשורה בעליה של 13% בשיעורי התמותה.
  6. לאחר תקנון לסך MVPA, הן ממוצע משך פרץ הפעילות והן פרץ פעילות מקסימלי לא היוו גורמים מנבאים של תמותה.

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר תומכים בפעילות גופנית לשמירה על בריאות, כולל סיכון מופחת לתמותה. פעילות גופנית קשורה  בירידה בשיעורי התמותה אף באלה שהינם פעילים פעם אחת או פעמיים בשבוע. שיעורי התמותה דומים באלה העוסקים בפעילות גופנית באופן סדיר ובאלה העוסקים פעם עד פעמיים בשבוע כאשר סך הפעילות הגופנית (MVPA) שלהם לשבוע דומה.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.