אשלגן בבריאות וחולי – חלק ב'

אשלגן בבריאות וחולי – חלק ב'

פעילויות ביולוגיות ופיסיולוגיות של אשלגן המשך

  1. וויסות התכווצויות השרירים והלב מערכת העצבים מסייעת בוויסות התכווצות השרירים. שינוי ברמות האשלגן בדם עלול להשפיע על האותות העצביים, ובעקבות כך להחליש את התכווצות השרירים, וכן לגרום לפעימות לב לא סדירות. הן רמות נמוכות והן רמות גבוהות של אשלגן יכולות להשפיע על דחפים עצביים על ידי שינוי המתח החשמלי של תאי העצב.
  2. מעורבות האשלגן במטבוליזם הפחמימות אשלגן פעיל במטבוליזם גלוקוז וגליקוגן[1] כשהוא הופך את הגלוקוז לגליקוגן, אשר יכול להיות מאוחסן בכבד ובשרירים לשימוש עתידי לצרכי אנרגיה.
  3. קופקטור[2] לאנזימים[3] מספר מוגבל של אנזימים דורש נוכחות אשלגן לפעילותם. מלבד משאבת נתרן-אשלגן, נוכחותו של האשלגן דרושה לפעילות האנזים פּירוּבָט קינָז, אנזים חשוב במטבוליזם הפחמימות.
  4. לחץ דם סקירה שהתפרסמה ב-Journal of Physiology and Biochemistry, מסכמת את המנגנונים לטווח-קצר ולטווח-ארוך המעורבים בוויסות לחץ הדם על ידי אפנון (modification) של שניהם. בטווח הקצר, רפלקסי לחץ[4] (baroreflexes) של לב-ריאה ושל העורקים מווסתים את לחץ הדם הממוצע, בעיקר על ידי אפנון פעילות מערכת העצבים האוטונומית[5]. בטווח הארוך, פועלים מנגנונים הוּמוֹרָליים[6], כשמערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ווָזוֹפּרֶסין מעורבים בוויסות לחץ הדם, והכליה משחקת תפקיד חשוב. המנגנונים של אשלגן המעורבים בהורדת לחץ דם הם: א. זרוז הפרשת נתרן בשתן; ב. התרחבות כלי דם תלוית-אנדותל[7] (endothelium-dependent vasolidation); ג. ריכוך הציטוֹסְקֶלֶטוֹן[8] של אנדותל כלי הדם, אשר בתורו עשוי להביא להפרשת תחמוצת החנקן (nitric oxide – NO) הידועה כמרחיבת כלי-הדם; ד. שיפור תפקוד האנדותל; ה. קידום הרפיית השרירים החלקים של כלי הדם; ו. הגברת זרם הדם באמצעות עיכוב מערכת העצבים הסימפתטית[9] על ידי קליטת נוראפינפרין[10] בקצות העצבים; ז. פעילות כחומר נוגד-חימצון (antioxidant).
  5. מערכת העיכול על פי סקירה, שהתפרסמה ב-Physiological Reviews, באפיתל מערכת העיכול, מעורבות תעלות האשלגן בתהליכים פיזיולוגיים שונים. מנקודת מבט כללית, תוצאות פעילוּת תעלות האשלגן כוללות את ההשפעה החשמלית על מתח הממברנה ואת ההשפעות הקשורות בטרנספורט (הובלה) של אשלגן כּיוֹן[11] וכאוסמוליט[12]. למשל, ברירית הקיבה פעילות תעלות האשלגן מהווה תנאי מוקדם להפרשת החומצה מתאי הדופן (parietal cells); בתאי האפיתל של המעי הדק תעלות האשלגן מהוות את הכוח הדוחף לתהליכי ההובלה דרך ממברנת הפלסמה והן גם מעורבות בשמירה על נפח התא; בתאי האפיתל של המעי הגס, בהם אשלגן מעורב בתהליכי הפרשה וספיגה חוזרת, מתרחש כיוונון עדין של הובלת המלח והמים ושל איזון יוני האשלגן.

מחסור באשלגן

פרסום של בית-הספר לרפואה הרווארד בארה"ב מציין כי הקדמונים בתקופת האבן צרכו פי 16 אשלגן מנתרן. זו כמות הרחוקה מאד מהצריכה האמריקאית כיום, בה יש פי כ-2 נתרן מאשלגן. אמריקאים מעטים עומדים בצריכה המומלצת של אשלגן. על פי סקר בריאות ותזונה אמריקאי (US National Health and Nutrition Examination Survey (NHANES 2008-2007)), הצריכה הממוצעת של האמריקאים הייתה כ-2590 מיליגרם ליום. הפער הגדול בין הצריכה לבין ההמלצות הביא לכך שכינו רכיב תזונה זה, בהנחיות התזונתיות לאמריקאים 2020-2015, כרכיב תזונה המצוי בחֶסר (shortfall nutrient). בדומה, בישראל הצריכה הממוצעת במבוגרים בגילאי 64-25 שנה [על פי סקר מב"ת 2001-1999 (מצב בריאות ותזונה לאומי ראשון)] הייתה נמוכה מההמלצות, 2,580 מיליגרם ליום. על פי סקר מב"ת שני בשנים 2016-2014 בגילאי 64-18, הצריכה הממוצעת הייתה עוד יותר נמוכה, 2354 מיליגרם ליום.

סקירה של המכון האמריקאי לבריאות (National Institute of Health – NIH) מציינת כי צריכה לא מספקת של אשלגן יכולה להגביר את לחץ הדם, את הסיכון לאבני כליה, את שחלוף העצם (bone turnover), את הפרשת הסידן והמגנזיום בשתן ואת הרגישות למלח (כלומר שינויים בצריכת נתרן עלולים להשפיע על לחץ הדם במידה גדולה יותר מאשר כרגיל). צריכה נמוכה בלבד של אשלגן אינה גורמת בדרך כלל לרמות נמוכות באופן חריג (abnormally low) של אשלגן בפלסמה, כלומר להיפּוֹקָלֶמיה. היפוקלמיה היא לרוב תוצאה של אובדן-יתר של אשלגן. מצבים המגבירים את הסיכון להיפוקלמיה הם: הקאות או שלשולים ממושכים, שימוש בתרופות משתנות המדלדלות אשלגן (potassium wasting diuretics), כמו thiazides או furosemide, שימוש-יתר או שימוש לרעה בחומרים משלשלים, אנורקסיה[13] או בולימיה[14], הזעת-יתר, מחלות כליה, השתנת-יתר (polyuria), ייצור-יתר של ההורמון אלדוסטרון[15] ומחסור במגנזיום (מגנזיום דרוש לקליטת אשלגן בתאים), ראה כתבה 'מגנזיום בבריאות וחולי', חלק א', ב', ג'. היפוקלמיה קלה (mild) מאופיינת בעצירות, עייפות, חולשת שרירים ותחושה של חוסר-נוחות. היפוקלמיה מתונה (moderate) עד חמורה (רמות אשלגן בדם נמוכות מ-2.5 מילימול[16]/ליטר) יכולה לגרום להשתנת-יתר, אֶנְצֶפָלוֹפָּתיה[17] בחולי כליה, אי-סבילות לגלוקוז[18] (glucose intolerance), שיתוק שרירים, נשימה לקויה, הפרעות בקצב הלב, במיוחד באנשים עם מחלת לב בסיסית. היפוקלמיה חמורה עלולה לאיים על החיים בגלל השפעתה על התכווצות השרירים , ומכאן על תפקוד הלב.

פעילות אשלגן במניעה וטיפול במחלות והפרעות בריאותיות

בסקירה של המכון האמריקאי לבריאות (National Institute of Health – NIH) נטען כי בגלל שלאשלגן תפקידים נרחבים בגוף, צריכה נמוכה עלולה להגדיל את הסיכון למחלות. אשלגן מעורב במספר מחלות/הפרעות בריאותיות.

  1. יתר לחץ-דם – בהתאם לספרות מדעית נרחבת צריכה נמוכה של אשלגן מגבירה את הסיכון ליתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה), במיוחד כאשר היא משולבת בצריכת נתרן גבוהה. האגודה לבריאות הלב האמריקאית (The American Heart Association) העריכה כי הגברת צריכת אשלגן תוריד את היארעות לחץ הדם בקרב האמריקאים ב-17% ותעלה את תוחלת החיים בכ-5 שנים. סקירות, שהתפרסמו ב-Nutrients וב-Journal of Physiology and Biochemistry, מציינות כי מחקרים אפידמיולוגיים רבים מצביעים על כך שתזונה מהווה גורם מפתח בוויסות לחץ דם, כשבכמה מחקרים אוכלוסיות בעלות לחץ דם נמוך יותר צורכות כמויות גדולות יותר של פירות וירקות. לקשר בין אשלגן לבין לחץ דם שמו לב כבר בשנת 1928. דפוסי תזונה הידועים כמורידים לחץ דם כוללים צריכת נתרן מופחתת, צריכה מוגברת של אשלגן ומגנזיום, עלייה בצריכת פירות וירקות וכמו גם של מזונות עתירי חומרים נוגדי-חימצון אחרים.

ממצאי ניסויים קליניים אינם עקביים. מטא-אנליזות הצביעו על קשר הפוך בין צריכת אשלגן לבין לחץ דם באנשים בעלי יתר לחץ-דם ועל השפעה לא חד-משמעית באנשים בעלי לחץ דם תקין. סקירה שהתפרסמה בשנת 2018 ב-Current Opinion in Cardiology, הסיקה כי אימוץ דיאטה עשירה במזון המבוסס על מזונות מהצומח, דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי שומן, וצריכת נתרן בגבולות ההמלצה עשויה להיות יעילה במניעת יתר לחץ-דם והטיפול בו. דיאטת [19]DASH (Dietary Approach to Stop Hypertension) נמצאה, במספר ניסויים קליניים אקראיים, כמשפרת לחץ דם הן באנשים בעלי יתר לחץ-דם והן בכאלה בעלי לחץ דם תקין. ממצאי מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים, אשר חקרו את הקשר בין דבקות בדיאטת DASH לבין מניעה ראשונית של יתר לחץ-דם, אינם עקביים. חלקם הצביעו על כך שלא נמצאה ירידה בסיכון ליתר לחץ-דם ובחלקם נמצא קשר חיובי. בשנת 2018, הסוכנות לחקר טיפול בבריאות ואיכות [Agency for Healthcare Research and Quality (AHRQ), U.S. Department of Health and Human Services] הסיקה, על בסיס מחקרים תצפיתיים, שהקשר בין צריכת אשלגן לבין רמות נמוכות יותר של אשלגן אינו עקבי. הסוכנות גם לא מצאה עדות לקשר בין צריכת אשלגן לבין הסיכון ליתר לחץ-דם. אבל, היא כן דיווחה על כך שתוספי אשלגן הורידו את לחץ הדם. כמו כן, בהתבסס על סקירה של 13 ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים, אשר גייסו בעיקר אנשים בעלי יתר לחץ-דם, דיווחה הסוכנות כי שימוש בתחליפי מלח המכילים אשלגן במקום מלח רגיל המכיל נתרן כלוריד בלבד, הוריד במבוגרים את לחץ הדם הסיסטולי[20]. אולם, הורדת צריכת נתרן הורידה הן את לחץ הדם הסיסטלי והן את לחץ הדם הדיאסטולי[21], והגברת צריכת אשלגן באמצעות מזון או תוספים לא הביאה לירידה נוספת בלחץ הדם. ממצא זה מצביע על כך שלפחות חלק מההשפעה המיטיבה של תחליף המלח מכיל האשלגן נובע מהיותו מלוּוה בהורדת צריכת הנתרן ולא מהיותו מלוּוה בהגברת צריכת האשלגן.

במחקר, שהתפרסם ב-Hypertension, נמצא במשך מעקב של כ-3.4 שנים, כי הסיכון למקרה חדש של יתר לחץ-דם היה נמוך ב-15% בצריכה של פירות וירקות ברביעון הגבוה ביותר (786 גרם/יום) בהשוואה לרביעון הנמוך ביותר (199 גרם/יום), ונמוך ב-18% בצריכת אשלגן ברביעון הגבוה ביותר (4068 מיליגרם/יום) בהשוואה לרביעון הנמוך ביותר (2016 מיליגרם/יום). כיוון שגם גורמי תזונה נוספים (כמו צריכת דגנים מלאים, אגוזים ומגנזיום) נמצאו כקשורים בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ-דם, הסיקו המחברים כי תזונה כוללנית בריאה יכולה לתרום מאד למניעת יתר לחץ-דם.

  1. מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחולות לב וכלי הדם) ושבץ מוחי צריכה גבוהה יותר של אשלגן נקשרה בסיכון נמוך יותר לשבץ מוחי ומחלות קרדיו-ווסקולריות אחרות. במטא-אנליזה של 11 מחקרים, שהתפרסמה ב-Journal of the American College of Cardiology, במעקב ממוצע של כ-12 שנה, עלייה בצריכת אשלגן ב-1640 מיליגרם/יום הורידה ב-21% את הסיכון לשבץ מוחי. עלייה בצריכת אשלגן ב-1380 מיליגרם/יום וב-1300 מיליגרם/יום הורידה באופן לא מובהק את הסיכון למחלת לב כלילית ולמחלות קרדיו-ווסקולריות ב-8% וב-15%, בהתאמה. באופן דומה, מטא-אנליזה של 9 מחקרים, שהתפרסמה ב-British Medical Journal, דיווחה על ירידה ב-24% בסיכון לשבץ מוחי בצריכה גבוהה יותר של אשלגן ועל ירידה לא מובהקת בסיכון למחלות קרדיו-ווסקלריות. מחקר עוקבה באוכלוסייה עירונית רב-אתנית, שהתפרסם ב-Stroke, מציין כי קיימת עדות הולכת וגדלה שצריכה מוגברת של נתרן מגדילה את הסיכון למחלות כלי הדם, כולל שבץ מוחי, לפחות חלקית דרך העלאת לחץ הדם ושלצריכת אשלגן השפעה הפוכה, כלומר צריכה מוגברת של אשלגן מורידה את לחץ הדם. במשך מעקב ממוצע של 12 שנה נמצא כי יחס גבוה בין צריכת נתרן לבין צריכת אשלגן קשור בסיכון מוגבר לשבץ מוחי. במחקר אחר, מחקר יוזמת הבריאות של נשים (Women Health Initiative – WHI) בקרב נשים בגילאי 79-50 שנה, שהתפרסם גם הוא ב-Stroke, צריכת אשלגן ברביעון הגבוה ביותר (כ-3,190 מיליגרם/יום ומעלה) בהשוואה לרביעון הנמוך ביותר (פחות מ-1,925 מיליגרם/יום) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-12% לכלל מקרי שבץ מוחי, וסיכון נמוך ב-16% לשבץ מוחי איסכמי (אוטם במוח). הסיכון לשבץ מוחי איסכמי היה אף נמוך יותר בקרב נשים ללא יתר-לחץ-דם, נמוך ב-27%. במטא-אנליזה של 16 מחקרי עוקבה, שהתפרסמה ב-Journal of the American Heart Association, תקנון ליתר לחץ-דם, הנחשב לאחד הגורמים לשבץ מוחי, לא שינה את הקשר בין צריכת אשלגן לבין הסיכון לשבץ מוחי, כשבצריכה החציונית הגבוהה ביותר של אשלגן (4027 מיליגרם/יום), הסיכון לשבץ מוחי היה נמוך ב-13% מאשר בצריכה הנמוכה ביותר (2053 מיליגרם/יום). ממצא זה מצביע על כך שמנגנונים נוספים על זה של לחץ דם (כמו תפקוד טוב יותר של אנדותל כלי הדם וייצור נמוך יותר של רדיקלים חופשיים[22]) משפיעים על הסיכון לשבץ מוחי. מממצאי מחקר, שהתפרסם ב-American Journal of Epidemiology, מסיקים החוקרים כי שינויים מתונים, כמו ירידה של 20% בצריכת נתרן ועלייה של 20% בצריכת אשלגן מתאימים לירידה של כ-20% בהיארעות מחלות קרדיו-ווסקולריות. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Nutrition Board – FDA) אישר בשנת 2016 את המסר הבריאותי[23] (health claim): 'דיאטות המכילות מזונות שהם מקור טוב לאשלגן ואשר הינן דלות בנתרן עשויות להוריד את הסיכון ללחץ דם גבוה ולשבץ מוחי'.

אולם, הסקירה של הסוכנות האמריקאית לחקר טיפול בבריאות ואיכות (AHRQ) משנת 2018, המתבססת על 15 מחקרים תצפיתיים, מצאה קשרים לא-עקביים בין צריכת אשלגן והסיכון לשבץ מוחי. סקירה של המכון האמריקאי לבריאות (NIH) טוענת כי באופן כללי העדות המחקרית מצביעה על כך שלצריכה מוגברת של אשלגן עשויה להיות השפעה מיטיבה על לחץ דם ושבץ מוחי והיא עשויה למנוע גם צורות אחרות של מחלות קרדיו-ווסקולריות. אולם, דרוש מחקר נוסף הן על אשלגן שמקורו בתזונה והן זה שמקורו בתוספים על מנת לקבל מסקנות נחרצות. במסגרת המלצות ארגון הבריאות העולמי לצריכה של פחות מ-2 גרם/יום של נתרן וצריכת אשלגן הגבוהה מ-3.5 גרם/יום, מחקר עוקבה PURE, שנערך ב-18 מדינות בעלות הכנסה נמוכה עד בינונית, ושהתפרסם בתחילת שנת 2019 ב-British Medical Journal, בדק את הקשר בין שילוב הצריכה של נתרן ואשלגן (באמצעות הפרשתם בשתן כגורם מייצג, כלומר הריכוז בשתן מהווה סמן לצריכת נתרן ואשלגן)) לבין תוצא מורכב (composite outcome), שכלל תמותה מכל הסיבות או אוטם בשריר הלב או שבץ מוחי או אי- ספיקת לב. הסיכון הנמוך ביותר למוות ולאירועים קרדיו-ווסקולריים, לאחר מעקב חציוני של כ-8 שנים, היה בקבוצת המשתתפים בעלי הפרשת נתרן מתונה (5-3 גרם/יום) והפרשה גבוהה יותר של אשלגן, 2.1 גרם/יום ומעלה (כ-22% מעוקבת המחקר). צריכה גבוהה יותר של אשלגן החלישה את הסיכון המוגבר לאירועים קרדיו-ווסקולריים הקשור בצריכה גבוהה של נתרן. הקשר בין הפרשה גבוהה של נתרן בשתן לבין אירועים קרדיו-ווסקולריים היה בולט ביותר במשתתפים בעלי צריכה נמוכה של אשלגן. החוקרים מציינים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שהיעד של ארגון הבריאות העולמי של צריכת נתרן הנמוכה מ-2 גרם/יום וצריכת אשלגן הגבוהה מ-3.5 גרם/יום הינו נדיר מאד, והם גם אינם תומכים בשימוש ביחס נתרן-אשלגן כגורם בבריאות קרדיו-ווסקולרית. במחקר של אותם מחברים, שהתפרסם ב-New England Journal of Medicine, ושנערך 5 שנים קודם לכן באותה עוקבת משתתפים, ובדק את הקשר בין הפרשת נתרן והפרשת אשלגן, כל אחד לחוד, לבין תוצא מורכב של מחלות קרדיו-ווסקולריות ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן הנמוכה מ-1.5 גרם/יום, הפרשה גבוהה יותר של אשלגן הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתוצא המורכב.

  1. אבני כליה אבני אוֹקְסָלָט הסידן הן אבני הכליה הנפוצות ביותר. תזונה משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות אבני כליה. צריכה נמוכה של אשלגן פוגעת בספיגה חוזרת של סידן בכליה, וכתוצאה מביאה להפרשה מוגברת של סידן בשתן, אשר באופן פוטנציאלי גורמת להיווצרות אבני כליה. מחקרים תצפיתיים הצביעו על קשרים הפוכים בין צריכת אשלגן לבין הסיכון לאבני כליה. לדיאטת DASH, העשירה בפירות וירקות, מתונה במוצרי חלב דלי שומן ונמוכה בחלבון שמקורו בבעלי חיים, פוטנציאל במניעת היווצרות אבני כליה. צריכת פירות וירקות מגבירה את הפרשתו בשתן של ציטראט, המעכב היווצרות אבני סידן, ודיאטה המכילה כמויות נורמליות עד גבוהות של סידן אבל כמויות נמוכות של חלבון מן החי ושל נתרן מורידה את הסיכון לאבני אוקסלאט הסידן.

מחקר ב-3 עוקבות אמריקאיות גדולות של נשים וגברים, מחקר האחיות I ו-II (The Nurses’ Health Study – NHS) ומחקר משתתפים במקצועות הרפואה (Health Professionals Follow-up Study – HPFS), אשר התפרסם ב-Journal of the American Society of Nephrology, מצא לאחר מעקב במשך 50 שנה כי למשתתפים בחמישון הניקוד הגבוה של דיאטת DASH היה סיכון נמוך יותר לאבני כליה (נמוך יותר ב-45% בעוקבת הגברים, ב-42% במשתתפות NHS-I וב-40% במשתתפות NHS-II). מחקר של אותם מחברים, אשר התפרסם שנה לאחר מכן ב-Clinical Journal of the American Society of Nephrology, מצא כי בגברים בחמישון הניקוד הגבוה ביותר של דיאטת DASH בהשוואה לחמישון הנמוך ביותר, הפרשת הסידן בשתן של 24 שעות הייתה גבוהה יותר ב-3%, במשתתפות NHS-I, גבוהה ב-10% ובמשתתפות NHS-II גבוהה ב-12%. הפרשת הציטראט הייתה גבוהה ב-11% בגברים, ב-12% במשתתפות NHS-I וב-16% במשתתפות NHS-II. נפח השתן בגברים היה גבוה ב-16%, במשתתפות NHS-I, ב-28% ובמשתתפות NHS-I, ב-32%. החוקרים הסיקו כי דיאטת DASH עשויה להוריד את הסיכון לאבני כליה על ידי הגברת הפרשת ציטראט בשתן והגדלת נפח השתן.

המשך הדיון באשלגן מובא בחלק ג'.

[1] גליקוגן – רב-סוכר הבנוי מגלוקוז ומשמש לשימור עתודות אנרגיה זמינה.

[2] קופקטור – הוא חומר שחייב להיות נוכח בכמות מתאימה כדי שאנזים מסוים יוכל לפעול (בהיקשרו לאנזימים הוא מפעיל אותם).

[3] אנזימים – אנזים הוא חלבון אשר בכמות קטנה גורם או מזרז תהליך ביוכימי, בלי שהוא עצמו יהיה מעורב בו.

[4] רפלקסי לחץ – או רפלקסים של הקולטנים ללחץ (baroreceptors) מהווים את אחד ממנגנוני האיזון המסייעים בשמירה על לחץ דם כמעט קבוע.

[5] מערכת עצבים אוטנומית – מערכת עצבים האחראית להפעלת איברים בצורה בלתי רצונית רצונית ובלתי מודעת.

[6] נגנונים הומורליים – מנגנונים הקשורים לנוזלי הגוף.

[7] אנדותל – שכבת תאי חיפוי המרפדת את דפנות כלי הדם וחדרי הלב.

[8] ציטוסקלטון – מערכת של סיבים מאוגדים, חוטים דקים ושריגים חלבוניים החוצים את הציטופלסמה (החלק הכולל את כל אברוני התא פרט לגרעין), בין גרעין התא לבין קרום התא.

[9] מערכת עצבים סימפטתית – תת-מערכת במערכת העצבים האטונומית הפועלת לתגובות מיידיות במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה.

[10] נוראפיפרין – מוליך עצבי (neurotransmitter).

[11] יון – אטום בעל מטען חשמלי.

[12] אוסמוליט – תרכובת המשפיעה על אוסמוזה (תהליך בו מולקולות של ממיס עוברות דרך ממברנה חצי-חדירה מתמיסה פחות מרוכזת לתמיסה מרוכזת יותר); תפקידו של האוסמוליט לשמור על נפח התא ועל מאזן נוזלים.

[13] אנורקסיה – הפרעת אכילה חמורה ומסוכנת הגורמת לאובדן משקל קיצוני ובמקרים קיצוניים אף למוות; המאפיין הבולט של הפרעה זו הוא ירידה מכוונת במשקל שהאדם עם ההפרעה יזם באופן מכוון; כמו כן, בולטים פחד להיות שמן והפרעה בדימוי גוף.

[14] בולימיה –הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, לרוב באמצעות הקאות מכוונות, ולעיתים באמצעות שימוש בחומרים משלשלים וחוקנים.

[15] אלדוסטרון – הורמון הנפרש מבלוטות האדרנל ומאזן את ריכוזי הנתרן והאשלגן בדם; סינתזה של אלדוסטרון מזורזת בעקבות צריכה גבוהה של אשלגן והוא פועל על הכליה להגביר הפרשת אשלגן בשתן.

[16] 1 מילימול =  1 mEq

[17] אנצפלופתיה – מחלה הפוגעת בתפקוד המוח וקשורה בהרס או ניוון של רקמת המוח.

[18] אי-סבילות לגלוקוז – יותר מ-200 מיליגרם לדצליטר של גלוקוז שעה לאחר העמסת סוכר.

[19] דיאטת DASH – דיאטה בריאה העשירה בפירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים, מוצרי חלב דלי שומן ומופחתת שומן רווי וסך שומן, מופחתת בשר אדום ובשר מעובד, מופחתת משקאות מתוקים.

[20] לחץ דם סיסטולי – הלחץ הנמדד כאשר החדר השמאלי של הלב מתכווץ ודוחף את הדם בכיוון אברי הגוף; זהו הערך הנמדד העליון של לחץ הדם.

[21] לחץ דם דיאסטולי – הלחץ הנמדד כאשר הלב מתרחב, נמצא במצב הרפיה וחדריו מתמלאים בדם; זהו הערך הנמדד התחתון של לחץ הדם.

 

[22] רדיקלים חופשיים – רדיקלים חופשיים בעודף יוצרים עקה חימצונית ועלולים לגרום לנזק חימצוני למולקולות, כגון שומנים ו-DNA, ועל ידי כך להגביר את הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות, כגון טרשת העורקים, סרטן, מחלות לב וכלי הדם ושבץ מוחי.

[23] מסר בריאותי – מתאר קשר בין חומרי מזון (מזון, מרכיב מזון או תוסף תזונה) לבין סיכון מופחת למחלה או למצב הקשור בבריאות; משרד הבריאות הישראלי לא אישר מסרים בריאותיים.

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.